בקשות לסיוע
אל:
נושא: תוכניות סיוע.
אדון / גברת יקרים,
ב- 10 באוגוסט 2018 הצטרפתי לתנועה חברתית בשם "נתגבר" - תנועה המבקשת לקדם את מעמדם, איכות חייהם וזכויותיהם של "הנכים השקופים" - אנשים כמוני הסובלים מבעיות רפואיות ומלקויות קשות אשר אינם גלויים לעין - וכתוצאה מכך הם סובלים ממניעת זכויות נרחבת מאוד.
שמעתי שחברות טכנולוגיה גדולות כמו גוגל, פייסבוק או אמזון מפעילות תוכניות סיוע חברתי - שאליהן ארגונים אלה יכולים להגיש בקשה לסיוע כספי, שנבדק על פי קריטריונים וקריטריונים שקבעו חברות אלה.
אני מחפש מידע מפורט יותר על תוכניות סיוע אלה.
כל טוב,
אסף בנימיני,
רחוב קוסטה ריקה 115,
כניסה א 'דירה 4,
קריית מנחם,
ירושלים,
ישראל, מיקוד: 9662592.
מספרי טלפון: בבית- 972-2-6427757.
נייד 972-58-6784040.
מספר פקס 972-77-2700076.
נ. ב. 1) מייסדת תנועת "התגבר" אליה הצטרפתי, ומי שמנהלת אותה עד היום היא גברת טטיאנה קדוצ'קין, איתה תוכלו ליצור קשר עם מספר הטלפון 972-52-3708001.
קשר טלפוני איתה אפשרי ביום ראשון
עד יום חמישי בין השעות 11: 00-20: 00 שעון ישראל, למעט חגים יהודיים ומועדי ישראל שונים.
להלן קישור לאתר שלנו:
2) הנה כמה מילות הסבר על התנועה שלנו, כפי שהופיעו בעיתונות:
טטיאנה קדוצ'קין, אזרחית רגילה, החליטה להקים את תנועת "נתגבר" בעזרת מה שהיא מכנה "הנכים השקופים". עד כה התכנסו לתנועתה כ -500 איש מכל רחבי הארץ. בראיון ליומן ערוץ 7 היא מספרת על הפרויקט ועל אותם נכים שלא זוכים לסיוע ראוי ומספיק מהגורמים הרלוונטיים, רק בגלל שהם שקופים.
לדבריה, ניתן לחלק את אוכלוסיית הנכים לשתי קבוצות: נכים עם כסאות גלגלים ונכים ללא כסאות גלגלים. היא מגדירה את הקבוצה השנייה כ"נכים שקופים "מכיוון שלדבריה הם לא מקבלים את אותם השירותים כמו שמקבלים נכים עם כיסא גלגלים, למרות שהם מוגדרים כבעלי מוגבלות של 75-100 אחוז.
אנשים אלה, היא מסבירה, אינם יכולים להתפרנס בכוחות עצמם, והם זקוקים לשירותים הנוספים המגיעים לנכים עם כסאות גלגלים. לדוגמא, הנכים השקופים מקבלים קצבת נכות נמוכה מהמוסד לביטוח לאומי, אינם מקבלים תוספות מסוימות כמו קצבת שירותים מיוחדים, קצבת ליווי, קצבת ניידות והם מקבלים קצבה נמוכה יותר ממשרד השיכון.
על פי מחקר שערך קדוצ'קין, נכים שקופים אלה רעבים ללחם למרות הניסיון לטעון כי בישראל בשנת 2016 אין אנשים רעבים ללחם. עוד עולה מהמחקר שערכה כי שיעורי ההתאבדות בקרבם גבוהים. בתנועה שהקימה היא פועלת לכלול נכים שקופים ברשימות המתנה לדיור ציבורי. הסיבה לכך היא שהיא אומרת שהם בדרך כלל לא נכנסים לרשימות האלה למרות שהם אמורים להיות זכאים. היא עורכת לא מעט פגישות עם חברי כנסת ואף משתתפת בישיבות ובדיונים של ועדות רלוונטיות בכנסת, אך לדבריה מי שיכול לעזור לא מקשיב והמאזינים באופוזיציה ולכן אינם יכולים לעזור .
כעת היא קוראת ליותר ויותר נכים "שקופים" להצטרף אליה, לפנות אליה כדי שתוכל לעזור להם. לדעתה, אם המצב יימשך כמו היום, לא יהיה מנוס מהפגנה של נכים אשר ידרשו את זכויותיהם ואת תנאי המחיה הבסיסיים.
3) מספר תעודת הזהות שלי: 029547403.
4) כתובות הדוא"ל שלי: 029547403@walla.co.il או: asb783a@gmail.com או: assaf197254@yahoo.co.il או: ass.benyamini@yandex.com או: a32assaf@outlook.com
או: assaf002 @ mail2world .com
5) המסגרת הטיפולית בה אני נמצא:
עמותת רעות - הוסטל אביבית,
רחוב אביבית 6,
קריית מנחם,
ירושלים, מיקוד: 9650816.
מספרי טלפון במשרדי ההוסטל:
972-2-6432551. או: 972-2-6428351.
כתובת הדוא"ל של ההוסטל: avivit6@barak.net.il
6) אני מטופל על ידי עובדת סוציאלית מצוות ההוסטל.
7) רופא המשפחה אצלו אני נמצא במעקב:
ד"ר ברנדון סטיוארט,
"שירותי בריאות כללית" - מרפאת טיילות,
רחוב דניאל ינובסקי 6,
ירושלים, מיקוד: 9338601.
מספר טלפון במשרדי המרפאה: 972-2-6738558.
מספר הפקס במשרדי המרפאה: 972-2-6738551.
8) גיל: 48. מצב משפחתי: רווק.
9)בביתי מחשב מסוג/דגם:
מעבד Intel (R) Core (TM) i5-3470 מעבד @ 3.20 GHz
זיכרון מותקן (RAM): 8.00 GB
(ניתן להשתמש ב- GB 7.88)
מערכת הפעלה - 64 סיביות מערכת הפעלה, x64 מבוסס מעבד
שם המחשב: 111886-PC
אותו אני שוכר מיום שני, ה-30 בדצמבר 2019, מחברת "מתאמי מחשבים".
10) אני משתמש במערכת ההפעלה
חלונות 10
11) אני גולש באינטרנט באמצעות דפדפן כרום, ומשתמש בהגדלה ניכרת של תווי המסך עקב בעיית ראייה.
12) ספק שירותי האינטרנט שלי: חברת "הוט".
13) תאריך לידה: 11/11/1972
14) להלן דו"ח סוציאלי שנכתב אודותיי בשנת 2011:
* ברצוני לציין שהגעתי לשיקום בבית החולים הפסיכיאטרי כפר שאול בירושלים ב- 8 במרץ 1994 ולא בשנת 2004, כפי שנכתב בטעות בדו"ח זה.
28 ביוני 2011
אל: M.G.A.R. חֶברָה.
Re: אסף בנימיני, מזהה מס '29547403 - דו"ח פסיכו-סוציאלי
רקע כללי: אסף נולד בשנת 1972, רווק, גר לבדו בדירה ברחוב הרקפת במעמד של מגורים מוגנים (דיור מוגן) מטעם סל שיקום, הוא מתקיים באמצעות קצבת נכות על רקע מגבלה נפשית.
אסף הוא הבן הבכור במשפחה המונה ארבעה נפשות. הוריו התגרשו כשהיה בן שמונה, היחסים בין הוריו במהלך נישואיהם מתוארים כקשוחים. האב נישא בשנית, ולאסף היו שלושה אחים למחצה מנישואים אלה. לאחר הגירושין נשאר אסף עם אמו ואחותו.
מאז ילדותו סבל אסף מקשיים רגשיים ומוטוריים. בעקבות החלפת מגורים בגיל 4 הוא הפסיק לדבר. הוא הופנה לטיפול פסיכולוגי בגן טיפולי. אסף היה ילד שקט שנהג להתבודד, הוא השקיע את שעות אחר הצהריים בקריאת ספרי היסטוריה, בעבודה על מחשבים, הפעילות החברתית היחידה שלו הייתה במסגרת משחקי השחמט.
במהלך גיל ההתבגרות שלו, מצבו הבריאותי הנפשי התדרדר מאוד, הוא פיתח אשליות רדיפות (לא קריאות), בין היתר נגד אשת אביו. הוצג ניסיון התאבדות והוא אושפז מספר פעמים במרכז לבריאות הנפש גהה. ניסיון לשקמו בוצע בהוסטל בפתח תקווה, אולם הוא נכשל. מגיל זה הוא כבר לא השתלב בשום מסגרת, הוא היה ילד דחוי מבחינה חברתית, גם התנהגותו המוזרה גרמה לתוקפנות רבה מסביבתו כלפיו, וזה החמיר את מצבו עוד יותר.
בתחילת שנות העשרים לחייו סבל אסף מתסמינים מגוונים, העיקריים שבהם היו אובססיביים-כפייתיים, שכללו גם פגיעה עצמית - ביטויים מסוג זה של פגיעה עצמית פיזית מעולם לא חזרו באופן זה, אך נכון לעכשיו, אסף פוגע בעצמו, האופן בו הוא משתמש בכדי להתמודד עם החברה והמציאות הסובבת אותו (ולגבי נושא זה - מידע נוסף יימסר בהמשך).
בשנת 2004 אסף אושפז במחלקת השיקום בכפר שאול ומשם עבר לבית מגורים מוגן (דיור מוגן) עם מלווה העמותה לבריאות הנפש אנוש. במהלך השנים בהן טופל במחלקת השיקום, השתפר מצבו, התסמינים הכפייתיים נחלשו באופן משמעותי, ולא נצפה שום תוכן פסיכוטי כמו אשליות או הזיות. אסף לווה על-ידי צוות השיקום של בית החולים הפסיכיאטרי כפר שאול, והוא המשיך לקבל ליווי במעונו דרך העמותה לבריאות הנפש אנוש. הוא קיבל טיפול פסיכיאטרי, מצבו הבריאותי הנפשי התייצב והוא חי באופן עצמאי בתוך הקהילה.
אסף עבד בהתנדבות מספר שנים בספרייה הלאומית בישראל אך הוא עזב בגלל הרעה במצבו הגופני. לאחר מכן עבד אסף כשנה וחצי במפעל המוגן 'המשקם' (2005 - 2006). הוא עזב עקב קשיים בצוות, לדבריו. בהמשך עבד במפעל ייצור מוגן ברחוב האומן והוא עזב עקב קשיי תחבורה כשניסה להגיע למקום העבודה הזה. במהלך 2006 - 2007 חלה ירידה הדרגתית במצבו הגופני והנפשי, ומאז הוא סובל מהצטברות של בעיות נפשיות וגופניות - בעיות גב, בעיות עיכול, הידרדרות מצבו הפסוריאטי, בעיות מפרקים, חמורות והתקפי חרדה תכופים יותר. אסף איבד אמון בשירותים הציבוריים, לטענתו ישנה הידרדרות באיכות השירות ובמקצועיות העובדים. הוא סיים את הקשר שלו ואת מערכות היחסים עם העמותה לבריאות הנפש של אנוש, וניסה מעקב טיפולי בקהילה באמצעות חברת "קידום".
המעקב לא הצליח, ובאפריל 2007 הוא פנה לעמותת צהר, עמותה פרטית העוסקת בשיקום והבראה.
בנובמבר 2007 הוא הופנה לחברה הרשומה לבריאות הנפש של קהילת רעות והתקבל במעמד של מגורים מוגנים (דיור מוגן) בהוסטל אביבית, והוא מלווה על ידי צוות ההוסטל.
במהלך הליווי שלנו, שסופק בשלוש השנים האחרונות, ניתן לראות הידרדרות במצבו הבריאותי הנפשי של אסף, ולהלן מספר מדדים הנוגעים להידרדרות זו:
רמת החשדנות של אסף גוברת, חשד שמתעצם על ידי תפיסת עולם פסימית, חוסר אמון ואמונה מוחלטים בכל גורם טיפולי כלשהו, בין אם רפואי, פסיכיאטרי או מקצועי. היחסים שהוא מקיים עם צוות ההוסטל הם חלקיים מאוד, הוא מסרב לקבל מדריכים מצוות ההוסטל והוא מוכן לשמור על קשר אך ורק עם העובדת-הסוציאלית, בה הוא רואה נציגת המערכת שאינה רוחשת את טובתו.
ב. נטייה לבידוד שמחמירה. אסף לא קשור לשום מסגרת חברתית. הוא אינו מקיים שום יחסי אנוש ידידותיים, לא עם דיירי ההוסטל, וכאמור לעיל, גם לא עם מדריכים מן הצוות, לא עם משפחתו, שגם אותם הוא מרחיק מעליו, כמעט עד לניתוק מוחלט ( המילה "כמעט" משמשת כיוון שאמו מתעקשת לשמור על הקשר למרות התנגדותו). הוא לא משתתף בשום חיי קהילה, מוצא את עצמו מבודד בבדידות מוחלטת בשבתות וחגים, הוא לא מגיב לשום הצעה להצטרף למסגרת מסוימת, אירוע, ערבי חג וכדומה.
ג. הסתבכויות ומפגשים עם גורמים טיפוליים: במהלך שלוש השנים שבהן אנו מלווים את אסף הוא הצליח להחליף בין כמה רופאי משפחה בקופת החולים, חלקם ניסו ללכת לקראתו, אך הוא לא הבחין בכך. הוא הסתכסך והתווכח עם הצוות במרפאה לקהילה לבריאות הנפש בקרית יובל וסירב על הסף להמשיך במעקב הפסיכיאטרי שלו שם. גם שם הצוות ניסה ללכת לקראתו, אך הוא לא שם לב לכך. למרות העובדה שהוא הסובל העיקרי מסיפור זה, הוא פנה לכל גורם הקשור לבריאות הנפש על מנת לקבל מעקב פסיכיאטרי חלופי. לבסוף, בעקבות פנייתנו לקופת חולים עיר גנים, הושג הסדר מסוים, מעבר להוראות החוק, המאפשר את המעקב הנדרש בקופת החולים. המפגשים שלו מלווים תמיד בכתיבת עשרות מכתבי תלונה, כולל פניות לתקשורת, בכל הקשור לגורמים המטפלים בו: סל השיקום, החברה הרשומה לבריאות הנפש בקהילה, המוסד לביטוח לאומי, קופת החולים ועוד.
ד. החרמת ההוסטל והעמותה המלווה: למרות שהוא ממשיך לקבל מלווה מטעם החברה הרשומה לבריאות הנפש בקהילה, הוא מסרב להגיע לבדו להוסטל, והמפגשים מתבצעים אך ורק בביקורי בית. החשדנות ועוינותו מופנים כלפי צוות ההוסטל ודייריו והוא אף כותב תלונות ומתלונן מאוד על הליווי עצמו. עם זאת, קיימת רמה מסוימת של שיפוט מציאות נורמלי, ולמרות הכעס והתלונות, הוא נמנע עד כה מלנתק גם את הקשר גם איתנו.
ה. רמת חרדה הולכת וגוברת: אסף חרד מאוד לעתידו הקרוב, הן מבחינת בריאותו הפסיכיאטרית והן מבחינת אפשרויות הלינה שלו, כמו גם לקיום הכלכלי. רמת חרדה זו גורמת לו לחיות במחסור ובצנע בלתי נסבלים.
ו. הימנעות וצמצום במהלך חיי היומיום שלו: אסף משוכנע שבעתיד הלא רחוק הוא יהפוך לחסר בית, ומתוך שיקולים אלו הוא חוסך חשמל וחוסך בכל הוצאה אחרת, ולכן הוא לא מחמם את דירתו במהלך החורף, אינו מחמם את אוכלו והוא אינו מרשה לעצמו לחוות שום הנאה או שביעות רצון. הוא גם חוסך בכל מה שקשור לענייני הבריאות שלו, כמו טיפולי שיניים או תרופות שעשויות להקל על הסבל הגופני והכאבים שהוא סובל מהם.
ז. עיסוק אובססיבי בכתיבת מכתבים-אסף פונה לכל גורם אפשרי שהוא חושב שסיפורו עשוי לגעת בליבו, ובכך לגרום לו להעניק סיוע. ההתכתבות הנרחבת הפכה לעיסוק חיים, הוא כותב, מצלם ולעתים מפיץ בעשרות עותקים. , למשרדי ממשלה, חברי כנסת, עיתונים וכתבי עת, עמותות, משרדי עורכי דין, גופים פרטיים וציבוריים, עסקים פרטיים ועוד. ברוב המקרים הוא לא מקבל תשובות, במקרים מסוימים הוא זוכה לתשומת לב מסוימת - פרקטיקה זו העניקה משמעות ותוכן לחייו. לדבריו, כל עוד הוא חי הוא ימשיך וזו דרכו להילחם על הזכויות המגיעות לו.
ח. קשיים להסתגל למקומות עבודה: לאורך כל תקופת הזמן החליף אסף מספר מקומות עבודה, כל פעם על בסיס קשיים או נגישות או תלונות ביחס לתנאי העסקתו. עם זאת יש לציין כי לאחרונה מצא לבדו מקום עסק המעסיק אותו שלוש פעמים בשבוע, ועד כה הם מרוצים ממנו. לאסף עצמו אין הרבה אמון במקום הזה, אולם נכון להיום, ובחודשיים האחרונים הוא הצליח להתמיד.
לסיכום: אין ספק שהדיאגנוזה הפסיכיאטרית שלו אינה שכיחה, ויש כמה יכולות שנשמרות יחסית, כמו: היכולת הקוגניטיבית, יכולות הביטוי בעל פה ובכתב, ומצד שני, פגיעה נפשית קשה. הוא ממוקם בתוך מעגל סגור של בדידות וייאוש. אופי הסימפטומים שלו אינו מאפשר לו לקבל סיוע או תמיכה כלשהם, הוא משוכנע שהעולם כולו נגדו, שאין מוצא ושהמצב רק יחמיר. אין התפרצויות פסיכוטיות במובן המקובל, אולם קיימים התקפי זעם ותוקפנות קשה, אשר כיום מופנים בעיקר כלפי אמו כאשר היא מעזה לבקרו(זה היה הרבה יותר גרוע כשהוא גר עם שותף שסבל מהתקפי הזעם הקשים שלו , וכתוצאה מכך נאלצנו להפסיק את הליווי בדירה שלהם). לגבי אסף התחושה היא שהמבנה כולו הוא מבנה פרנואידי הרמטי, שיפוט המציאות שלו פגום מאוד ולא מספיק וזה ברור מאליו כאשר הוא לא מזהה את האנשים שרוצים לסייע לו והוא דוחה את כולם. ניתן להבחין בירידת ההשפעה, עד להיעדרו של כל רגש אנושי, גם לגבי אנשים קרובים או מטפלים / מטפלים, איתם הוא נמצא בקשר יומיומי. הרגש הדומיננטי השולט בו הוא הייאוש, שממשיך להחמיר. זה משפיע על איכות חייו, שלא לדבר על רמת החיים הנמוכה ביותר בה הוא מתקיים.
כמי שמלווה אותו בשנתיים האחרונות, ומהשיחות שערך עם הפסיכיאטר שטיפל בו, אין ספק שקשיי ההתנהגות שלו, הבעיות הנפשיות שלו, התקפי הזעם וכדומה, נוגעים ונובעים מכך את ההפרעה הנפשית שלו, ולכן את ההתנהגות הבוטה, המעליבה והמקוממת שלו יש לראות גם כסימפטומים לבעיות שלו ולא כחלק בלתי נפרד מהן.
נעמי הרפז
עובדת-סוציאלית
הוסטל אביבית
עיר גנים.
החברה הרשומה לבריאות הנפש בקהילה REUT
הוסטל "אביבית"
הוסטל אביבית, רחוב אביבית 6, ירושלים 96508, טלפקס: 02-6432551
דוא"ל: avivit6@barak.net.il
15) להלן כמה הסברים / פרטים אודות מצב הדיור של הנכים:
א. בעיית מימון / תשלום שכר דירה - לפני שנים רבות (ולא ברור על ידי מי, אך ככל הנראה גורם ממשלתי כלשהו) הוחלט כי נכים המתגוררים בקהילה זכאים לסיוע בשכר דירה בסך 770 שקל לחודש. כידוע, מחירי הדירות זינקו בישראל בשנים האחרונות ובאופן טבעי משכו גם את שכר הדירה. אך הנתון של 770 שקל, שנקבע באופן שרירותי לחלוטין לפני שנים רבות ללא שום הסבר או היגיון, לא עודכן.
למרבה הצער, גם לאחר התכתבות מקיפה (אלפי ואף עשרות אלפי מכתבים, ולצערו של כותב מכתב זה, נתונים אלה אינם מוגזמים), שנשלחו לכל גורם אפשרי -בעלי תפקידים שונים במשרד השיכון והבינוי, במשרדים אחרים, כמו משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה, עיתונאים רבים, שרבים מהם דיבר מחבר זה באופן אישי, עורכי דין רבים ואף משרדי חקירות ושגרירויות של מדינות זרות - דבר לא עזר. התוצאה היא שסכום הסיוע לא עודכן ונכים רבים נפלטים לרחוב כתוצאה מחוסר יכולת לעמוד בתשלומי שכר-דירה ומתים שם מרעב, צמא או קור בחורף או מחום בקיץ.
יש לציין כי ארגוני זכויות, כמו עמותת ידיד, האגודה לזכויות האזרח וקליניקות לסיוע משפטי של אוניברסיטאות ומכללות אשר מחבר מכתב זה מתכתב עימן, אינן מסוגלות לעזור מסיבה פשוטה: סכום הסיוע בסך 770 שקלים הוא שנקבע בחוק, וארגוני זכויות יכולים לעזור בהתאם לחוק הנוכחי. הכתובת היחידה שיכולה לסייע בתיקוני חקיקה היא הכנסת.
אך העניינים רק מסתבכים יותר: כידוע, במשך זמן רב (שורות אלו נכתבו ביום שישי, 17 בינואר 2020) ישראל נמצאת במערכת בחירות אחת אחרי השנייה, ואפילו הבחירות השלישיות, שנקבעו לשישה שבועות מכאן, לא בהכרח מבשרות על הקמת ממשלה מתפקדת לאחריהן. יש לציין כי גם כאשר הכנסת והממשלה השיבו לפניותיו של כותב מכתב זה ופניות ארגוני הנכים ורבים אחרים בנושא הסיוע, חברי הכנסת הפנו אוטומטית את הבירורים לארגוני הזכויות, למרות שחברי הכנסת מודעים לחלוטין לכך שבמקרה זה הארגונים אינם הכתובת, אלא אך ורק הם עצמם.
ב. תקשורת עם בעלי דירות: ישנם מקרים רבים בהם הנכים מתקשים במשא ומתן עם בעלי דירות, בגלל מוגבלותם או מחלתם. בנסיבות אלה, עובדים סוציאליים נדרשים לשמש כמתווכים, ורוב העובדים הסוציאליים אינם יכולים באמת לתפוס תפקיד זה בכל מקרה. יתר על כן, קיצוצים עמוקים בשנים האחרונות במספר משרות העובדות הסוציאליות, יחד עם תנאי עבודה קשים, שכר נמוך, טיפול לא תקין תכוף מצד משפחות החולים - שלעתים קרובות רואים שלא בצדק את העובדים הסוציאליים כאחראים לטיפול הלקוי שקרובי משפחתם מקבלים - בשילוב עם עומס העבודה הבלתי אפשרי שלעתים מאלץ אותם להזניח מקרים דחופים או מסוכנים, להוסיף לקשיים של המוגבלים במציאת דירה מתאימה ולעובד הסוציאלי שיעזור לו.
ג. אמצעי תשלום של מטופלים - ישנם מקרים בהם אדם עובר להתגורר בקהילה לאחר תקופה ארוכה בבית חולים וחסר לו הרגלים נורמליים של החיים, כגון יציאה לעבודה או לקיחת אחריות על ניהול חייו. לעתים קרובות, התנאים לחתימה על חוזה שכירות, כגון חתימה על ערבות, אינם ניתנים להשגה עבור אנשים בשלב זה של חייהם. מסגרות טיפול ושיקום רבות (שמחבר מכתב זה היה באחת מהן לפני כ-25 שנה כאשר שוחרר מבית החולים לדיור מוגן) נסגרו או קיצצו את פעילותם בשנים האחרונות, ובכך מנעו שיקום של אנשים בשלב זה של חייהם , שאינם יכולים להתקדם ללא מוסדות הטיפול והשיקום בשלבים הקריטיים הללו.
ד. בעיות רגולטוריות - נכון להיום קיים חוסר איזון מוחלט ביחס לזכויות וחובות של בעלי דירות מחד ושוכרים מאידך. חוקים רבים מגנים על בעלי דירות מפני ניצול לרעה של תקופת החכירה מצד השוכרים; לעומת זאת, אין חוקים להגנה על דיירים מפני התעללות מצד בעלי הדירות. כתוצאה מכך, חוזי השכירות כוללים סעיפים שערורייתיים רבים, דרקוניים ולעיתים אף בלתי חוקיים, ואין חוקים להגן על החוכרים הנאלצים לחתום על חוזי השכירות.
במקרים רבים אין לשוכרים אפשרות להתנגד לסעיפים המזיקים שעליהם לחתום כתנאי להשכרת הנכס, והם חשופים לחלוטין לקפריזות של בעלי הדירות, ולעיתים אף בתקופת השכירות עצמה. ברור שזו בעיה עבור כלל האוכלוסייה, אך יש לתת את הדעת כי באופן טבעי קושי גדול יותר עבור קבוצות מוחלשות, כמו נכים או חולים להתמודד עם בעלי דירות בנסיבות אלה.
ה. קשיים בהסברה - קיימים קשיים מהותיים ביחס להעלאת נושאים אלו בזירה הציבורית לצורך ביצוע התיקונים הנדרשים. סדרי העדיפויות הנוכחיים של אמצעי התקשורת השונים, שאינם מתעניינים בנושא, חלוקה בין ארגוני הנכים, חוסר עניין של הרבה מאוד צדדים בחברה בה אנו חיים לקחת תפקיד פעיל במאמצים לתקן ולשפר את המצב שוקלים מעכב מאוד את המאמצים להעלות את המודעות הציבורית לבעיות אלה באופן שיאלץ את חברי הכנסת לתקן את החוקים במקום להמשיך להתעלם מהם ולא לעשות דבר. קיים קושי נוסף ביחס לפתיחת קמפיין פרסומי: אנשים עם מוגבלות החיים בקצבת נכות אינם יכולים לשלם את הסכומים העצומים שדורשים משרדי הפרסום לצורך ניהול קמפיין לטיפול בנושא זה, והמאמצים הרבים מאוד של כותב מכתב זה לעקוף מכשול זה באמצעות הצטרפות לפרויקט פרסום סטודנטים לא עזרו מכיוון שהתלמידים בבתי הספר ובפקולטות לפרסום לא גילו עניין וראו את הנושא כשולי ולא חשוב.